החלטה בתיק דנ"א 8662/13

1.             לפניי בקשה לקיום לדיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון ב-ע"א 1337/12 כהן נ' מתב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ (8.12.2013) (הנשיא א' גרוניס והשופטים ע' ארבל ו-א' שהם), אשר דחה את ערעור המבקש על פסק דינו של בית הדין לחוזים אחידים (ו"ע 2021/01 מתב מערכות תקשורת וכבלים בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.11.2011) (השופט מ' סובל, פרופסור ש' ליפשיץ וד"ר מ' גלברד).

רקע עובדתי ודיוני

2.             המשיבות 9-1 הן חברות תקשורת בתחום שידורי הכבלים. בשנת 2001, הגישו בקשה לאישור החוזים האחידים ביניהן לבין מנוייהן בגין השירות אותו הן מספקות. במהלך ההתדיינות, מוזגו החברות תחת המשיבה 10 (להלן: הוט). לאחר המיזוג, בשנת 2006, הגישה הוט לאישור בית הדין חוזה אחיד משולב (להלן: החוזה) שאושר על ידי המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין.

3.             במהלך התנהלות התיק בבית הדין, קיימו הוט והמשיבים 12-11 התדיינות ביניהם, והצליחו ליישב את המחלוקות ולהסכים על נוסח סופי של החוזה. במהלך תקופה זו, פנה המבקש לבית הדין בבקשה להצטרף כמשיב להליך, בין היתר בטענה כי קיים בחוזה תנאי מקפח - חיוב לקוחות הוט לשלם בהוראת קבע או בכרטיס אשראי בלבד. בית הדין אישר לעותר להצטרף כמשיב רק לסוגיית התשלום בהוראת קבע או בכרטיס אשראי (העותר הגיש בקשה לרשות ערעור על החלטה זו, אשר נדחתה על ידי בית משפט זה ביום 23.5.2011 (רע"א 8964/10, המשנה לנשיא מ' נאור)).

4.             לאחר אירועים אלה, נותרו שלוש סוגיות במחלוקת להכרעת בית הדין. הראשונה, דרישתו של היועץ המשפטי לממשלה (המשיב 11) כי למנויי הוט תימסר הודעה כאשר האחריות בגין ציוד הקצה הסתיימה; השנייה, דרישתו של המשיב 11 כי לאחר 90 ימים, יימחק מספר כרטיס אשראי של לקוח שבחר להתנתק משירותי הוט. השלישית, חיוב לקוחות לשלם בגין שירותי הוט בכרטיס אשראי או בהוראת קבע. עוד יצוין כי המשיב 11 ביקש לחזור מהסכמות נוספות שסוכמו בין הצדדים וקיבלו תוקף של בית הדין, אולם, בית הדין לא הותיר לו לחזור מהן מנימוקים שונים.

5.             בפסק הדין, בנוגע לסוגיה הראשונה, קיבל בית הדין את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. בית הדין קבע כי הוט היא מונע הנזק הטוב ביותר, ולפיכך ראוי שתחויב ליידע לקוחות כי פגה האחריות על ציוד קצה. בנוגע לסוגיה השנייה, קבע בית הדין כי מותר להוט לשמור את פרטי כרטיס האשראי למקרים שיתגלע סכסוך משפטי בין לקוח עבר לבינה. מנגד, קבע בית הדין כי שמירת פרטי האשראי של לקוחות לאחר שהתנתקו משירותי הוט, לצורך חיובם בתשלומים מעל ל-60 ימים לאחר הניתוק, מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. לפיכך, קבע בית הדין כי לחוזה תתווסף תיבה הקובעת כי "החברה אינה רשאית לעשות שימוש בפרטי הוראת הקבע או כרטיס האשראי של הלקוח המצויים בידה לצורך חיובו בתשלום כל שהוא" (סעיף 13 לפסק הדין).

6.             בנוגע לסוגיה השלישית, דחה בית הדין את טענת המבקש. המבקש טען בהקשר זה כי האפשרות לשלם בגין שירותי הוט בכרטיס אשראי או הוראת קבע מהווה תנאי מקפח משום שהוט מהווה מונופול וחיוב רק באמצעי תשלום אלה "מאפשר לספק לשלוח יד ארוכה לכיסו של הצרכן, ולגבות ממנו כל סכום, עוד לפני שהצרכן קיבל את החשבון לידיו". בית הדין קבע כי לא מדובר בתנאי מקפח, וכי חיוב באמצעים אלה בלבד מחויב המציאות נוכח אילוצים בתפעול מערכת הגביה של הוט. עוד קבע בית הדין כי אין מניעה מלקוחות אשר סבורים כי הוט גבתה מהם תשלומי יתר להגיש תביעה על כך. כמו כן, נושא זה אושר על ידי המועצה לשידורי כבלים ולוויין.

7.             המבקש הגיש ערעור על פסק דין זה לבית המשפט העליון. כאמור, הערעור נדחה בפסק דין שנכתב על ידי כבוד הנשיא א' גרוניס בהסכמת חבריו להרכב השופטים ע' ארבל ו-א' שהם. בפסק הדין, צוין כי ההליכים בתיק מתנהלים מאז שנת 2001, והמבקש ביקש להצטרף כצד רק בשנת 2008, דהיינו - כעבור שבע שנים. עוד, צוין כי מטעמים דיוניים וחלוף הזמן, יש להידרש לטענותיו של המבקש רק לעניין שבו הותר לו להצטרף כצד להליך - חיוב לקוחות לשלם עבור השירותים בכרטיס אשראי או הוראת קבע בלבד. כמו כן, ציין בית המשפט כי בית הדין לא שמע ראיות לעניין סוגיה זו וכי "בהחלט ייתכן שהסוגיה של דרכי תשלום מצריכה הבאת ראיות" (סעיף 4 לפסק הדין). לגופם של דברים, קבע בית המשפט כי מטיעוני הצדדים בפניו עולה כי נראה שקיימת אפשרות עבור צרכנים המעוניינים לצפות במספר מצומצם של ערוצים עיקריים, גם בלי להתחבר להוט. בנוסף, תשלום במזומן בגין שירותי הוט מצריך היערכות מיוחדת ובצידה עלות כספית להוט. על רקע כל אלה, קבע בית המשפט כי הוא אינו רואה מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין. מכאן הבקשה שלפניי.

הבקשה

8.             המבקש טוען כי אישור החוזה התבסס על הסכמת הצדדים, מבלי שנבחן לגופו בצורה עניינית. לטענתו, ראוי כי החוזה "ייבדק ברצינות, במלואו ולפרטיו, לפחות פעם אחת". לטענתו, אין לאשר חוזים אחידים רק בהסתמך על הסכמת הצדדים, זאת משום שהוט היא בגדר גוף עם אינטרס לאישור החוזה, והגופים השלטוניים "לא עשו מלאכתם נאמנה. אין ביניהם אך לא גוף עצמאי אחד המייצג צרכנים".

9.             עוד, מעלה המבקש טענות דומות לאלה שהעלה בערעור בפני בית משפט זה בנוגע לחיוב צרכני הוט לשלם עבור השירות באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע בלבד. לטענתו "הסדר כזה מאפשר לספק לשלוח יד ארוכה לכיסו של הצרכן ולגבות ממנו כל סכום שיחפץ בכל עת שיחפץ; הוא מונע מן הצרכן לבדוק את החשבון לפני החיוב והתשלום; בחוזה שאושר הותר להוט למשוך כל תשלום במועדים בלתי סבירים". עוד טוען הוא בהקשר זה כי תשלום באופן זה בלבד מונע מאלפי משפחות שאין להן חשבון בנק או כרטיס אשראי לצרוך שירות חיוני וכי התשלום מביא לרווחים מריביות ועמלות לבנקים ולספקים. כמו כן, מעלה המבקש טענות בנוגע להתנהלות בית הדין לחוזים אחידים ודרכי אישור חוזים אחידים, ובין היתר טענות בנוגע לשקיפות ההליך, היעדר הנמקה, ועוד.

10.          בנוסף, מעלה המבקש טענות בנוגע להחלטה שלא לאשר לו להצטרף כמשיב בנוגע לסוגיות שונות מלבד החיוב לשלם רק באמצעות כרטיס אשראי או הוראת קבע, וטענות לגופם של דברים בנוגע לסוגיות אלה. למשל: הוספת תניה המחייבת את הוט לשלוח ללקוחותיה חשבון בכתב; הוספת מועד תשלום לאחר משלוח חשבון בכתב ללקוח; התאמה בין המחיר שנגבה לבין היקף השירות הניתן, ועוד. לבסוף, מעלה המבקש טענות בנוגע לחיובו בהוצאות בבית הדין ובבית בית משפט זה.

דיון והכרעה

11.          אין בידי להיעתר למבוקש, מבלי צורך בקבלת תגובת המשיבים. סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע כי ניתן לקיים דיון נוסף בפסק דין שניתן על ידי מותב תלתא של בית משפט זה "אם ההלכה שנפסקה בבית המשפט העליון עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון, או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין, יש, לדעתם, מקום לדיון נוסף". מכך ניתן להבין כי תנאי יסודי לקיומו של דיון נוסף הוא שבפסק הדין נושא הבקשה נקבעה הלכה חדשה (ראו: דנ"א 179/13 שובר נ' מדינת ישראל (8.4.2013); דנ"א 7761/13 כרסנטי נ' שלום (9.1.2014)).

12.          במקרה שלפניי, לא מצאתי כי פסק הדין קבע הלכה, וכפועל יוצא ודאי שלא הלכה חדשה המצדיקה קיומו של דיון נוסף (השוו: דנ"א 7259/13 פלונית נ' פלוני (13.11.2013)). פסק דינו של בית משפט זה עיקרו במישור העובדתי ובאישור הקביעות של בית הדין לחוזים אחידים. כל שנקבע הוא שבנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, אין עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין. יתרה מכך, וכפי שנאמר באופן מפורש בפסק הדין: "אין ללמוד מהכרעתנו כי לעניין חוזה אחיד אחר ייקבע בהכרח שדרכי התשלום הנזכרות - הוראת קבע וכרטיס אשראי - ראויות כדרכים בלעדיות. הכרעתנו ניתנת לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה הנוכחי" (סעיף 4 לפסק הדין, ההדגשות שלי - ס' ג'').

13.          עוד יצוין כי דיון נוסף אינו בגדר אכסניה לערעור נוסף, ומהות ההליך היא דיון משפטי בסוגיה חדשה בעלת חשיבות גדולה (ראו: דנ"א 6230/12 מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל (4.9.2012); דנ"א 7577/13 שעלים ניהול נכסים בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין תל אביב (29.12.2013)). מרבית טענותיו של המבקש הן במובהק טענות "ערעוריות" באופיין אשר הועלו כבר בפני בית הדין ובית משפט זה, וממילא נדונו באופן ממצה בשני פסקי הדין.

14.          בנסיבות אלה, כאמור, אין בידי לקבל את הבקשה לקיום דיון נוסף, והיא נדחית בזאת. מכיוון שלא הוגשה תגובה, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ו בשבט התשע"ד (27.1.2014).